תורה תמימה על התורה, ויקרא י״ח

1

אני ה'. אני הוא שפרעתי מדור המבול ומאנשי סדום ומן המצרים ועתיד ליפרע מכם אם תעשו כמעשיהם . תו"כ

1

כמעשה ארץ מצרים וגו'. אי כמעשה יכול לא יבנו בנינים ולא יטעו נטיעות כמותם, ת"ל ובחקותיהם לא תלכו, לא אמרתי לך אלא בחקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם . שם

2

ובחקותיהם לא תלכו. אבל הא דכתיב באורייתא לאו מינייהו קא גמרינן . סנהדרין נ"ב ב'

3

ובחקותיהם לא תלכו. תניא, הרוצה לנקר חצירו עושה מקום חוץ לגומא ושוחט ודם שותת ויורד לגומא , ובשוק לא יעשה כן משום שנא' ובחקותיהם לא תלכו . חולין מ"א ב'

1

את משפטי וגו'. ת"ר, את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו, איזו הם משפטים ואיזו הם חקים, משפטים – דברים שאלמלא לא נכתבו דין הוא שיכתבו, ואלו הן, עבודה זרה וג"ע וש"ד וגזל וברכת השם, ואיזו הם חקים – דברים שהשטן משיב עליהם, אכילת חזיר ושעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח, ושמא תאמר מעשה תהו הם, ת"ל אני ה', אני ה' חקקתיו ואין לך רשות להרהר בהם . יומא ס"ז ב'

2

את משפטי וגו'. תניא, את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם – משפטי אלו הדינין, חקותי אלו המדרשות, תשמרו זה המשנה, ללכת בהם זה המשנה . תו"כ

1

ושמרתם את חקותי וגו'. מה ת"ל – ליתן שמירה ועשייה לחקים ושמירה ועשיה למשפטים . שם

2

אשר יעשה אותם האדם. תניא, היה ר' מאיר אומר, מניין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, ת"ל אשר יעשה אותם האדם, כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא אדם, הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול . ב"ק ל"ח א'

3

אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. וסמיך ליה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו, מלמד שבל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה . מכות כ"ג ב'

4

וחי בהם. תניא, מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת, אמר רב יהודה אמר שמואל, דכתיב ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ולא שימות בהם . יומא פ"ה ב'

5

וחי בהם. תניא, א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק, נמנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד, כל עבירות שבתורה חוץ מעבודת כוכבים וגל"ע ושפיכות דמים אם אומרים לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג מאי טעמא, וחי בהם – ולא שימות בהם . סנהדרין ע"ד א'

6

וחי בהם. אמר רבא, לא תשתחוה להם ולא תעבדם פ' יתרו הכל היו בכלל, וכשפרט לך הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם – יצא אונס, והדר כתיב פ' אמור ולא תחללו את שם קדשי, אפילו באונס, הא כיצד, כאן בצינעא כאן בפרהסיא . ע"ז נ"ד א'

7

וחי בהם. א"ר לוי, כתיב ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם – ואין מאור עיניו של אדם חוזר אלא לאחר ארבעים יום. ירושלמי תענית פ"ד ה"ה

1

איש איש. ת"ר, איש, מה ת"ל איש איש, לרבות את העובדי כוכבים שמצוים על העריות כישראל . סנהדרין נ"ז ב'

2

שאר בשרו. עיין לקמן בדרשה בפסוק י'.

3

לא תקרבו. מה ת"ל , לפי שנאמר איש, אין לי אלא איש שמוזהר, אשה שמוזהרת מניין, ת"ל לא תקרבו . תו"כ

4

לא תקרבו. מכאן אמרו חכמים אל יתיחד אדם עם הנשים בפונדק אפילו עם אחותו ועם בתו ולא ילך ולא יספר עם אשה בשוק ואפילו עם אשתו מפני טענת הבריות . אדר"ן פ"ב

5

לא תקרבו לגלות. תניא, אין לי אלא שלא יגלו, מניין שלא יקרבו, ת"ל לא תקרבו . תו"כ

1

ערות אביך. ערות אביך ממש , והא האי מואת זכר לא תשכב נפקא, אלא לחייב עליו שתים . סנהדרין נ"ד א'

2

אמך היא. לרבות אמו שאינה אשת אביו ואיזו היא, אנוסת ומפותת אביו . שם שם

1

ערות אשת אביך. הרי זו אזהרה לאשת אביו . שם שם

2

ערות אביך היא. הרי זו אזהרה לאשת אביו לאחר מיתה . שם שם

1

מולדת בית וגו'. מהו מולדת בית מולדת חוץ, בין זו שאומרים לו לאביך קיים בין זו שאומרים לו הוציא . יבמות כ"ג א'

1

ערות בת בנך. הא בת בנה דידה ובת בתה דידה שרי, והא כתיב פ' י"ז ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח, הא כיצד, כאן באונסין כאן בנשואין, ואימא איפכא, עריות שאר כתיב בהו פ' י' ובאונסין ליכא שאר . יבמות צ"ז א'

2

או בת בתך. ק"ו לבתך, וכי עונשין מן הדין, אלא גלוי מילתא בעלמא הוא . סנהדרין ע"ו א'

1

ערות בת אשת אביך. ת"ר, הבא על אחותו והיא בת אשת אביו חייב שתים, מאי טעמא, מכדי כתיבפ' ט' ערות אחותך בת אביך או בת אמך, ל"ל דכתיב עוד ערות בת אשת אביך מולדת אביך, אלא לחייבו משום אחותו ומשום בת אשת אביו . יבמות כ"ב ב'

2

בת אשת אביך. פרט לאחותו מן השפחה ומן הנכרית שאין אישות לאביך בה . שם שם

3

אחותך היא. מה ת"ל, והלא אם הוזהר על בת אמו שאינה בת אביו ועל בת אביו שאינה בת אמו א"כ בת אביו ובת אמו לא כש"כ, אלא הא למדת שאין מזהירין מן הדין . מכות ה' ב'

1

ערות אחות אביך. בין מן האב בין מן האם . יבמות נ"ד ב'

1

דודתך היא. אמר רב הונא אמר רב, מניין שהאשה כבעלה, דכתיב ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דודתך היא, וכי דודתו היא, והלא אשת דודו היא, אלא מלמד שהאשה כבעלה, מכאן שאין אדם מעיד באשת חורגו . סנהדרין כ"ח ב'

1

ערות כלתך. כלתך – ולא כלת בנך . יבמות כ"א ב'

1

ערות אשת אחיך. בין מן האב בין מן האם . שם נ"ה א'

2

ערות אשת אחיך. תניא, ערות אשת אחיך ויבמה יבא עליה פ' תצא בדבור אחד נאמרו . ירושלמי נדרים פ"ג ה"ב

3

ערות אחיך היא. היא – בהווייתה תהא, ללמד שאשת אחיו מן האם אסורה לו אף לאחר מיתת בעלה . יבמות נ"ה א'

1

את בת בנה וגו'. תניא, מניין לעשות למעלה כלמטה , נאמר כאן זמה היא ונאמר להלן ס"פ קדושים זמה היא, מה להלן למעלה כלמטה אף כאן למעלה כלמטה . סנהדרין ע"ה א'

2

זמה היא. מי שהיה נשוי שלש נשים ובא על אמה של אחת מהן שהיא אם אמה של שניה ואם אביה של שלישית אינו חייב אלא אחת מאי טעמא, דאמר קרא שארה הנה זמה היא – הכתוב עשאן לכולן זמה אחת . כריתות ט"ו א'

1

ואשה אל אחותה. למעוטי לאחר מיתה דשריא . יבמות ח' ב'

2

ואשה אל אחותה. המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות, דאמר קרא ואשה אל אחותה לא תקח לצרור, וכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו . קדושין נ' ב'

3

לא תקח. ת"ר, בכולן נאמר שכיבה וכאן נאמר לקיחה, לומר לך, דרך ליקוחין אסרה תורה . יבמות צ"ז א'

4

לצרור עליה. מה ת"ל , לפי שנאמר ס"פ תצא יבמה יבא עליה, שומע אני אפילו באחת מכל עריות האמורות בתורה הכתוב מדבר, נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה, מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה ואמר רחמנא לא תקח , ואין לי אלא היא, צרתה וצרת צרתה מניין, ת"ל לצרור, התורה ריבתה צרות הרבה . שם ג' ב' י"ג א'

5

לצרור עליה בחייה. בחייה – כל שבחייה, ואפילו נתגרשה . שם ח' ב'

1

ואל אשה. לחייב על כל אשה ואשה . מכות י"ד א'

2

לא תקרב. תנא דבי אליהו, מעשה בתלמיד אחד שמת בחצי ימיו והיתה אשתו שואלת בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה מפני מה מת בחצי ימיו, ואמרתי לה, בתי, מהו אצלך בימי לבונך, אמרה לי, אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר ולא עלתה דעתו על דבר אחר, אמרתי לה, ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה, שהרי אמרה תורה ואל אשה בנדת טומאה לא תקרב . שבת י"ג ב'

3

לא תקרב. תניא, איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה בנדה, הרי הוא אומר, ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות עדותה, יכול יחבקנה ויגשקנה וידבר עמה דברים בטלים וישן עמה בבגדים ת"ל לא תקרב . אדר"ן פ"ב

4

לא תקרב לגלות. הרי זו אזהרה לבועל נדה מן התורה . שבועות י"ח ב'

5

לא תקרב לגלות. היא בל תקרב היא בל תגלה . ירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ז

1

שכבתך לזרע. פרט למשמש מתה . יבמות נ"ה ב'

2

לטמאה בה. בה הדבר תלוי, אם היתה מזידה אסורה ואם היתה שוגגת מותרת . ירושלמי סוטה פ"ה ה"א

1

ומזרעך. האומר ומזרעך לא תן להעביר למולך – ולא תתן לאעברה בארמיותא – משתקין אותו בנזיפה . מגילה כ"ה א'

2

ומזרעך. מלמד שאינו חייב אלא על יוצאי ירכו, אבל על אביו ואמו ואחותו או העביר עצמו פטור . סנהדרין ס"ד ב'

3

ומזרעך. אמר רב אחא בריה דרבא, המעביר כל זרעו פטור, שנאמר ומזרעך ולא כל זרעך . שם שם

4

לא תתן להעביר. תניא, יכול העביר ולא מסר או מסר ולא העביר יהא חייב ת"ל לא תתן להעביר . שם שם

5

לא תתן להעביר. מלמד שאינו חייב עד שיעבירנו דרך העברה, העבירו ברגליו פטור . שם שם

6

להעביר למולך. אבל מסר והעביר שלא למולך פטור . שם שם

7

להעביר למולך. תניא, מסר והעביר למולך ולא באש יכול יהא חייב, הרי אני דן, נאמר כאן להעביר ונאמר להלן פ' שופטים לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, מה להלן באש אף כאן באש . שם שם

8

ואת זכר לא תשכב. הרי זו אזהרה לשוכב, אזהרה לנשכב מניין, א"ר עקיבא, כתיב לא תשכב קרי ביה נמי לא תשכב . שם נ"ד ב'

9

ואת זכר לא תשכב. תניא, הבא על הזכר והביא זכר עליו, לדברי ר' עקיבא אינו חייב אלא אחת מאי ר' עקיבא, דאמר לא תשכב – לא תִשָׁכֵב אזהרה לשוכב ולנשכב ולא תשכב ולא תשכב חדא הוא . שם שם

10

משכבי אשר. איזהו זכר שיש בו שני משכבות – זה אנדרוגינוס, במה דברים אמורים בזכרות שלו אבל בנקבות שלו פטור, מאי טעמא – את זכר כתיב , זכר גרידא מנ"ל, מאשה , באשה שלא כדרכה מניין, מואת זכר . יבמות פ"ג ב'

11

משכבי אשה. האומר לאשתו הרי את מותרת לכל אדם חוץ מזנותיך שלא כדרכה מהו, מי אמרינן בכדרכה הא לא שייר, או דילמא משכבי אשה כתיב, תיקו . גיטין פ"ה א'

12

משכבי אשה. משכב אשה לא נאמר אלא משכבי אשה, מגיד הכתוב ששני משכבות באשה . סנהדרין נ"ד א'

13

משכבי אשה. תניא, המערה בזכר חייב, מאי טעמא משכבי אשה כתיב . שם נ"ה א'

14

תועבה היא. אמר ליה בר קפרא לרבי, מאי תועבה, תועה אתה בה . נדרים נ"א א'

1

לא תתן שכבתך. הרי זו אזהרה לשוכב את הבהמה, אזהרה לנשכב מניין, א"ר עקיבא, לא תתן שכבתך קרי ביה נמי לא תתן שכבתך . סנהדרין נ"ד ב'

2

לא תתן שכבתך. תניא, הבא על הבהמה והביא בהמה עליו לדברי ר' עקיבא איני חייב אלא אחת מאי ר"ע, דאמר לא תתן שכבתך – לא תתן שכיבתך, אזהרה לשוכב ולנשכב, ושכבתך ושכיבתך חדא היא . שם שם

3

תבל הוא. אמר ליה בר קפרא לרבי, מאי תבל הוא, תבלין יש בה . נדרים נ"א א'

1

אל תטמאו בכל אלה. וכי בכל אלה לא יטמאו ובאחד מאלה יטמאו, אלא מאי בכל אלה באחת מכל אלה . סנהדרין פ"א א'

1

כל התועבות האל. א"ר חמא בר חנינא, כל אדם שיש בו גסות הרוח כאלו בא על כל עריות, כתיב בגסות הרוח משלי ג' תועבת ה' כל גבה לב וכתיב בעריות כי את כל התועבות האל עשו . סוטה ד' ב'

2

התועבות האל. אמר רבא, רמז לשניות לעריות מן התורה מניין, ת"ל כי את כל התועבות האל עשו, האל קשות מכלל דאיכא רכות, ומאי ניהו שניות . יבמות כ"א א'

1

ולא תקיא הארץ. תניא, בעון גילוי עריות גלות בא לעולם ומגלין אותם ובאים אחרים ויושבים במקומן, שנאמר כי את כל התועבות האל עשו וגו', וכתיב פ' כ"ה ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה, וכתיב ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה . שבת ל"ג א'

1

מכל התועבות האלה. אמר רב הונא בריה דרב יהושע, מניין להעראה מן התורה, דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו, הוקשו כל העריות לנדה, מה נדה חייב בהעראה אף כל עריות בהעראה . יבמות נ"ד ב'

2

מכל התועבות האלה. אמר רב הונא ברי' דרב יהושע, מניין לעריות שלא תפסי בהו קדושין שנאמר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו, הוקשו כל העריות לאחות אשה מה אחות אשה לא תפסי בה קדושין אף כל עריות לא תפסי בה קדושין . קדושין ס"ז ב'

3

ונכרתו הנפשות העשת. מה ת"ל העושות, לפי שנאמר לא תקרבו, יכול יהיו חייבים כרת על הקריבה ת"ל ונכרתו הנפשות העושות – העושות בכרת ולא הקריבות בכרת . תו"כ

1

ושמרתם את משמרתי. תניא, רמז לציון קברות מן התורה, אמר רב אשי, ושמרתם את משמרתי – עשו משמרת למשמרתי . מו"ק ה' א'

2

ושמרתם את משמרתי. תניא, רמז לשניות לעריות מן התורה, אמר רב כהנא, ושמרתם את משמרתי – עשו משמרת למשמרתי . יבמות כ"א א'

3

ושמרתם את משמרתי. להזהיר ב"ד על כך . תו"כ